מסר על ריפוי לשנה החדשה 9.8.2007

ההתחלה של כול חיבור אל האור היא תמיד בהתכוונות פנימה, התרחקות מהמיותר, התרחקות מההפרעות, התרחקות מהרעש, חיבור למקום השקט, הנעים, הרחב, המלא. חיבור לכול העולם, חיבור לעולם היצירה וממנו לעולם האור. להיות באמצע כמעבר, כצינור שמחבר ומעביר אנרגיה, זהו הריפוי.

יום שבת, יום של ריפוי, יום של אור, יום של אהבה, כול אחד מנצל זאת בדרכו שלו, כול אחד מתחבר לאור בדרך שלו, דרך המבנה, דרך המורכבות שלו, כול אחד עם עצמו, מתמקד, מביא את הקשב שלו מבפנים החוצה. מתחיל מבפנים לעבוד החוצה, מתחיל להזרים אנרגיה מבפנים החוצה, מביא את האור שלו לעולם וקודם כול מביא את האור שלו לעצמו, את האנרגיה של היצירה מביא לתוך הגוף שלו, לכול החלקים, לכול המרכיבים, לכול המבנים, מקיף את עצמו באור, באהבה, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

וכול אחד חש זאת בצורה אחרת, אם זה דגדוגים ואם זה חום ואם זה אי שקט לפעמים. האור מופיע בדרכים מאוד עדינות, בהתחלה, וככול שאתם מתעדנים, ככול שאתם מתמקדים בחלק האנרגטי שלכם, ככול שאתם מתחברים לחלק האנרגטי הפנימי - אתם מתאזנים. אתם נותנים למחשבות להתפזר, ואתם נותנים למחשבות חדשות להיכנס, אתם שמים את עצמכם כישות ארצית בצד ונותנים לישות הרוחנית את המקום. את המקום שלכם. זה איזשהו וויתור שאתם עושים מתוך הבנה וידיעה שיש קיום אחר בתוככם אליו אתם רוצים להתחבר.

והקיום הזה הוא אתה, הקיום הזה הוא המרכז שלך, הקיום הזה הוא האור שחי בתוכך, וכשאתה מתחבר לאותו קיום, אתה כבר נמצא בתוכך משקיף על כול כולך מבפנים החוצה. על כול המרכיבים שלך.

כשאתה משקיף, אתה משקיף לא דרך עיניים הרגילות, אלא בעיניים רוחיות, בעיניים אחרות שקולטות את החלקים שלך, רואות אותך מבפנים. מתוכך אתה רואה את עצמך. מתוכך אתה מביט על עצמך. לא מביט על האור, אלא על החומר.

ואלה הם חמשת המימדים של היצירה: המימד הראשון של הגוף, של החומר, של ההתממשות. המימד השני של הרגש, של האנרגיה המניעה. המימד השלישי של האגו, של המחשבה, של האמונה, של המצפון, של האמת הארצית שלך, של הדרך שלך בחיים. המימד הרביעי של הלב, של הנשמה, של המקור והחיבור לאהבה. המימד החמישי של הכרה שצופה ורואה הכול.

ואתה כבר ממקום אחר מסתכל, רואה את כול הקיים, את כול ההתממשות הזאת. ואתה לאט, לאט מתחיל לעשות את ההבדלות, את ההפרדות בין החלקים, ועושה לך סדר בעולם היצירה, רואה את מבנה עולם היצירה.

וזה נחוץ לך כדי שתוכל להביא את הריפוי לעצמך. והריפוי הוא ריפוי של אור, ריפוי באנרגיה, והריפוי הוא ריפוי באהבה, והריפוי הוא נתינה לעצמך. וזו ההתחלה, וזה ממשיך הלאה לעולם, ואתה מביא זאת החוצה.

ועל ידי זה שאתה מביא זאת החוצה ואתה פותח את השערים האלה, אתה גם מסוגל לקבל פנימה מכול אחד שנמצא מסביבך, ויכול גם הוא לעשות את התהליך הזה ולהתחבר לאותו המקום, ברוחני זה אותו המקום, וזה החיבור שלו, זה המבנה שלו ברוחני שמייצר את הישות הארצית שמתקיימת כאן.

וזה חייב להיות ככה כי אתם צריכים להבין שהרוחני כאן משרת את הקרקע. אתם לא מתקיימים כאן כדי לשרת את הרוחני, אתם מתקיימים כאן כדי לשרת את הארצי. ויש המון המון אמונות, והמון המון פחדים וחוסר הבנה בנושא הזה.

וברגע שאתם מבינים שהקיום הרוחני בתוככם בא כדי לשרת את הארצי, ואתם מבינים זאת במחשבה שלכם, כבר ריפאתם חלק עמוק ביותר. כי המחשבה שלכם לא רואה אמת. היא  אומרת "אלוהים, תעזור לי, תן לי, תעשה בשבילי". ברגע שאתם מבינים שהאלוהים כאן במטרה לעשות, והוא עושה כול הזמן דרככם, ונמצא בתוככם, אתם משנים את הכיוון של הזרימה של המחשבה החוצה.

ואתם רואים איך שעל ידי זה שהסתכלתם בצורה לא נכונה, כבר יצרתם חסימה, חסימה בהבנה שלא נתנה לאנרגיה לצאת החוצה. וזו פתיחה גדולה מאוד. זו פתיחה של אור ואהבה, ואין כמוה- ההבנה הפשוטה הזאת.

נוצר מצב שבו המחשבה לא חוסמת, לא על ידי אמונה זו או אחרת או על ידי איזושהי קונספציה שלמדתם או איזשהו פחד, או... זה לא משנה מה נמצא במחשבה שחוסמת, אתם רואים שהרוחני בא כדי לקיים את הארצי. והרוחני שקיים בתוככם עושה זאת כול הזמן ואתם רק צריכים לאפשר לזה לקרות.

אתם צריכים לאפשר לאנרגיה האלוהית הקיימת בתוככם לזרום החוצה ולקיים את עולם היצירה, העולם הפיזי שבו אתם מתקיימים. ויש עולם שלם- חמישה מימדים של עולם נפלא, זה המון.

ההכרה הגבוהה האישית שלכם מסוגלת לראות ולקלוט את כול מה שקורה- גם בעולם החומר וגם בעולם הרוח. ואין צורך שההכרה הארצית שלכם תחדור לעולם הרוח. אם אתם רוצים להיות מתקשרים, מוארים, מטורפים- אתם מוזמנים לעשות זאת, אבל אין צורך.

מספיק שתתחברו אל האור. דרך ההכרה תפתחו את הפתח, את השער אל האור, ותראו את האור מקרין עליכם, ותתאחדו איתו, תתאחדו עם האור. לא תשימו חסימה ביניכם ובין האור. לא תשימו גבול ביניכם ובין האור. היו האור.

ובאותו רגע, כשאתם מתחברים לאור, אתם מפנים פניכם חזרה אל עולם היצירה. זהו המעגל. אתם עוזבים את עולם היצירה, את הקיום התודעתי שלכם, ועולים במדרגות החומר, עולים מן החומר של הגוף אל הרגש, ומן הרגש אל המחשבה, אל הקיום של האגו של ה"אני" הארצי, ומשם אתם מטפסים אל הלב עולים אל ההכרה, פותחים פתח אל האור, מתחזקים בעוצמות שהאור מביא אליכם, ואז מפנים פניכם אל היצירה.

ואז אתם רואים את כול החסימות שאתם שמתם. אתם שמתם בתוככם. וכאן צריך להיות זהיר ביותר לא לקחת אשמה, לא לפתח דחייה מה"אני", חס וחלילה שזה לא יקרה. כי ברגע שאתם שמים חסימה ואתם לוקחים אשמה ויוצרים דחייה, נוצרת חסימה שלא מאפשרת לאור לזרום החוצה. וכאן מאותה הראיה אתם מביאים את הריפוי מתוך האור לעולם שלכם.

והדרך שאתם בוחרים בה להביא את האור, להביא את ההרמוניה והאיזון, תלויה בפתיחה, בפתיחה שלכם לעצמכם, באומץ שאתם אוצרים בתוככם, ברצון של הנשמה שלכם להביע את עצמה, ברצון של האגו שלכם לשמור על עצמכם, ברצון של הרגש שלכם להתבטא בתוך עולם החומר- על כול המוגבלויות שעולם החומר שם היום בפניכם.

ואתם לא סותרים את הקיים בחומר, אתם נטמעים בתוך החומר כחלק מהקיים, בלי דחייה, אתם לא דוחים לא את ה"טוב" ולא את "הרע", כאן יש לכם את זכות הבחירה, ואתם בוחרים כיצד אתם מממשים את קיומכם כול רגע ורגע בכול מימד ומימד. בכול מעטפת, בכול חלק, בכול חלק שמרכיב חלק, בכול חלקיק שנמצא כמכיל חלקיקים אחרים, בתור אנרגיה שיוצרת את החלקיקים, בתור תנועה אינסופית של האנרגיה שיוצאת דרככם אל העולם.

וכאן החסימות רבות, ההבנות מקולקלות, הרגש חסום, ורק על ידי העבודה הפנימית, רק על ידי ההקרנה של האור על אותם חלקים חסומים בתוככם - תוכלו להאיר דרככם בעולם. זוהי הדרך האמיתית שלכם להתקיים גם כאלוהים, גם כאור, גם כחומר.

אתם מתמירים- אתם הם התהליך שהאור מתממש בעולם, מתהווה, מתיישם, מתמצק בתנועה אין סופית.

ואם אתם לא נותנים לזה לקרות, האור והאנרגיה מתחילים להאגר במקומות מסוימים, פיזיים יותר וגם פיזיים פחות, וזה מביא מחלות, וזה מביא אי שקט, וזה מביא עצב, וזה מביא התנהגות שאיננה בַדיוק, ונמצאים בהפרה בלי ידיעה שזה כלל קורה. כי הידיעה מכילה את עצמה ומצדיקה את עצמה במחשבה, וחוסמת את היכולת של האור לזרום בחופשיות בעולם וחזרה להתפוגג לאור.

והתהליך הזה אין לו התחלה ואין לו סוף. ואין טעם כלל לחקור את התהליך הזה. יש לראות אותו, יש לקבל אותו באהבה, בשלמות, בברכה, להודות על זה שמתקיימת הכרה אלוהית בתוך עולם החומר- כאנוש.

והיא ייחודית בקוסמוס. ייחודית בזה שיש לה את זכות הבחירה לטוב ולרע. זהו קיומה האלוהי - זכות הבחירה בעשייה. בהבאה שלכם לעולם אתם מקיימים את הרצון האלוהי, והרצון האלוהי מתקיים בתוככם לא כתהליך נפרד מכם, אלא הוא המהות של קיומכם. מהות האור אותה לא חוקרים, אותה לא סותרים. זה לא המקום לעשות זאת. המקום הוא כרגע לפתוח פתח כמה שיותר גדול ולהפוך להיות אור.

בפנים אתם כולכם אור. מעטפות של אור. והמעטפת הנמוכה והגבוהה ביותר מתקיימת כישות ארצית שגבולותיה הם הגוף שלכם. זהו הגבול הראשון. המעטפת שמקיימת אתכם בתוככם היא הגוף שלכם, ואם בגוף שלכם יש חסימות והאנרגיה לא זורמת דרך כול המיתרים והחוטים והצינורות הבנויים בתוככם והם חסומים, היא נתקעת במקום מסוים וגורמת לחוסר איזון, ויש לפתוח חסימות אלה, יש לפתוח מקומות אלה.

וניתן לעשות זאת בדרכים שונות. כול אחד מוצא את הדרך שמתאימה לו מתוך התודעה הארצית שלו, מתוך תודעת הרגש שלו, מתוך תודעת המחשבה שלו, מתוך ראיית התהליך המתקיים בתוככם. ולכן נאמר שכול אדם הוא הגואל של עצמו, ואין משיח אחר- אתה הוא המשיח. אתה הוא הגואל. אתה הוא האלוהים של עצמך.

והמערכת מאוד מורכבת, מאוד מאוד מורכבת ומכילה אינסוף חלקים, כי כולכם התממשות של האור שהוא אינסופי, כולכם התממשות של האינסוף, כולכם אינסוף חלקים, ויש לראות זאת, לקבל זאת, לא להתעסק עם זה. זה המיינד, זו המחשבה שרוצה לשלוט, ועל ידי הרצון לשלוט בעולם הרוח המחשבה חוסמת את המעבר של האור לעולם החומר.

וזו הבנה גדולה, וזו קבלה גדולה, וזה תיקון גדול. זה לא אומר שהבנות לא מגיעות. בזמנן מגיעות הבנות. בזמנן. אבל אם אתם דוחקים את התודעה הארצית שלכם בכוח לתוך האור ופותחים פתח לפני שהזמן הגיע, האנרגיה פורצת פנימה - כי ככה זה עובד, ברגע שאתם פותחים פתח האנרגיה זורמת פנימה, זה הרצון האלוהי לזרום פנימה לחומר וזה תמיד היה.

יש חסימה ואתם מנסים לפתוח חסימה בעזרת מחשבה, ואתם פותחים פתח בעזרת המחשבה כשהחסימה עדיין קשה, ומה שקורה זה שהאור פורץ פנימה, ובמקום לפתוח את החסימה הוא זורם לתוך החשיבה שפתחה את הפתח ויכולה להביא לאובדן דרך, יכולה להביא לחשיבה שרואה עצמה כאלוהים, לחשיבה שרואה עצמה כחלק נפרד מן העיקר, כחשיבה שרואה עצמה לא מממשת ככלי את הרצון האלוהי הקיים בתוככם, אלא מממשת את עצמה, מתקיימת בזכות עצמה. רואה עצמה כנפרדת. וזה מביא שיגעון וטירוף, וזה מביא אובדן דרך.

ולכן אין להיכנס עם המחשבה אל תוך עולם האור, אלא רק בעזרת התודעה של הלב.

אחרי המחשבה יש את תודעת הלב ומי שמתחבר אל הלב ואל האהבה יכול כבר דרך הלב להתחבר אל עולם האור, כי הלב הוא מתמיר אור לאהבה, הלב הוא הכלי שדרכו ניתן להביא אהבה זכה ולרפא הכול, וכאן אם יש חסימה בלב ניתן לרפא חסימה זו ולתת את הזמן לרפא חסימה בלב, ואם אין אהבה צריך לראות אם החסימה נמצאת בלב או במחשבה או ברגש או בגוף, ולפתוח חסימה על מנת שהלב ייפתח.

ומתחילים מהמימד הראשון. מנקים חסימות, אפילו שעדיין קיימות מחלות אפשר לפתוח חסימות, ועוברים לרגש ופותחים את הרגש והכול מהתודעה הגבוהה שרואה הכול, ולא דוחים את עצמכם בגלל איזושהי צלקת בגוף, ולא דוחים את עצמכם בגלל איזשהו עיוות או חוסר איזון בגוף. לא עושים זאת. מתחברים לתודעה האלוהית, רואים את הקיום האלוהי שלכם ושולחים אור של אהבה ושל חמלה לאותו מקום. זה לא רחמים, זה ריפוי. ואם המקום נמצא בגוף או ברגש או בחשיבה מוציאים תודעה שמתמקדת באותו מקום ומעלים תודעה אל האור.

התודעה האמיתית, התודעה האמיתית שלכם, התודעה האלוהית שלכם שרואה דרך ההכרה את כול כולכם כפי שאתם מתקיימים כאן בעולם הזה, ושולחת סיבים של אור, שולחת סיבים דקים ומדויקים של אנרגיה, כמו קרן לייזר מדוייקת למקום המסוים, ומאירים את המקום החשוך הזה וממלאים אותו באור. התודעה רואה את המקום החשוך הזה, התודעה היא זו שמכוונת את קרן האור ומביאה את קרן האור אל המקום החשוך הזה ומאירה אותו באור זהוב, אור ענוגות, אור של אהבה, והיא עושה זאת עוד פעם ועוד פעם מתוך השקט, מתוך האחדות שממנה, ממנה התודעה האנושית נוצרת כאן בהכרה שלכם, התודעה האנושית שרואה אפילו את עצמה כמתקיימת, ולא חוקרת את עצמה ולא סותרת את עצמה.

וזה כבר תיקון גדול וגדול ביותר, הכרה שלא סותרת את עצמה ולא נשלטת על ידי הגוף ולא נשלטת על ידי הרגש ולא נשלטת על ידי המחשבה ולא נשלטת על ידי הלב. וניתן ללמוד כול חלק וחלק, להכיר אותו לעומק, ולראות כול חלק, כול מימד מהו מכיל בתוכו, את המרכיבים האלו. והלימוד הזה קורה כול הזמן ברגע שאתם מתחברים להכרה הגבוהה ומסתכלים.

אבל אין כאן סוף. הקיום של התודעה הגבוהה מתקיימות כול הזמן עם החסימות בין אם אתם נמצאים בתודעה של ההכרה ובין אם אתם אינכם נמצאים שם. וזו בחירה שלכם באיזה מקום אתם נמצאים, וייתכן שתבחרו ברגע מסוים למקד כול עוצמת קיומכם ברגש כדי להוציא החוצה אנרגיה דרך הגוף, במקום מסוים ובסיטואציה מסוימת, כי זה נדרש. אין כאן להיות יפה נפש וחיצוני. יש להביא את האמת שלכם כפי שהיא מתקיימת כרגע, את האמונה שלכם להביא אותה החוצה, לראות מה היא עושה בעולם. האם היא מביאה את ההרמוניה? האם היא מביאה את האחדות? או לא.

יש לפתוח את האוזן, לשמוע את כול הצלילים ולראות היכן הצליל הצורם נמצא. ולראות איפה הוא נמצא בתוככם. לראות היכן הצרימה נמצאת. כי שם עליכם לעשות את התיקון. לשם עליכם להביא את האנרגיה. שם עליכם לרפא.

ואם תחסמו ולא תתנו לעצמכם את הביטוי בעולם החומר, ותפחדו מהביטוי שלכם כי אתם נמצאים בדחייה ובסתירה לקיומכם האישי, תהיו תקועים באותו מקום עד שהאנרגיה האלוהית תגדל לרמה כול כך גדולה שהיא בעצמה תפרוץ החוצה בלי התודעה האלוהית שבכם ובלי החיבור אליכם.

כול יום ויום האנרגיה הזו הולכת וגדלה, הולכת ומתחזקת.  זה יקרה בין כך. והעבודה שלכם כשאתם עושים אותה היא העלאת התודעה האישית של הקרקע, של הרגש, של המחשבה, של הלב, אל תוך ההכרה האנושית הגבוהה הנמצאת בתוככם. וזה מתחיל מהשקט, וזה מתחיל מההתרחקות מהתדרים שנמצאים בהפרה. וזה מתחיל מההתרחקות מהכאב שבתוככם שמתמצק כול הזמן ברגש. התרחקות מהכאב. ראיית הכאב. תחושת הכאב קיימת, אבל התודעה לא נמצאת שם אלא קולטת את הכאב כהפרה שיש להזרים אליה את האור והאהבה גם אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת.

והתהליך פשוט. וניתנים לכם כלים כול הזמן, כלים פשוטים, כלים של אמת, כלים של חיבור לאמת שלכם, לקבל עצמכם כפי שאתם נמצאים כאן כרגע ולא להיות בדחייה לכאב. ובאותו רגע הכאב, שהוא סוג של חסימה ואגירה של אנרגיה פורץ החוצה. והרגישות של הגוף מסוגלת להכיל את הכאב הזה. הרגישות של הגוף שמרגישה את הכאב ככאב מסוגלת לשרוד אותו.

ואתם לא דוחים, נותנים לו להתקיים בתוככם, מרגישים את הכאב, מחכים שהוא יתממש, חיים איתו בלי ציפייה, מתוך ידיעה, מתוך חיבור, וכול אחד עושה זאת בדרך שלו מתוך הכוונה שלו. מתוך החיבור לכוונה שלו.

והכוונה נמצאת בכול מימד, כוונה טהורה. הן בגוף ובמגע של הגוף. במגע של הגוף עם העולם, עם כול מה שהעולם מביא לגוף, עם כול התחושות שהגוף קולט כול הזמן, ואתם מתחזקים, מתחזקים כול הזמן לקבל את העולם הזה כמתנה. מקבלים את התחושות של הגוף כמתנה. אומרים תודה על כך שיש תחושה של הגוף גם אם זה כאב, גם אם זה חוסר, גם אם זה משפיל.

כי אין דבר שיכול להשפיל אתכם אם אתם מחוברים לפאר שבכם, לידיעה של מי אתם, מה אתם. אותה המילה או דחיפה גם כשהיא בלתי נסבלת, עוברת דרככם, מתפוגגת ומשאירה תחושה שאתם מקבלים אותה באהבה.

ואם תתחזקו בחשיבה הזאת תראו שההגנה העצמית בפני הרס ופגיעה היא טבעית, אין צורך לדאוג, זה קורה לבד. ההגנה הזאת היא חלק מהמבנה הטבעי שלכם ואין צורך לדאוג, לפחד, להקים מחסומים בחשיבה, להגן על החלקים הפגועים, אם זה מילדות ואם זה מגלגול, אין צורך להגן עליהם. יש צורך לפתוח את אותן רגישויות ולתת להן להתנקות, לתת להן לזרום החוצה. וכשזה קורה אתם משתנים. התודעה כבר אינה כלואה בגוף שכואב, או ברגש החסום עם כול העצבות ועם כול הצער.

שם התודעה איננה מתקיימת, לא שם. רואה, שולחת אור, אך לא מתקיימת בתוך הצער. ובתוך החשיבה אין את החסימה מתוך אמונות, מתוך פחדים, מתוך איומים, מתוך הלקאות שבאו להכניס אתכם לתלם מסוים. וכאן יש בזהירות בזהירות לשחרר אמונות, דפוסי חשיבה, חסימות, התקבעויות, הגנות, לאט, לאט. זה לא קורה ביום אחד. אבל אם יש את הדחייה התהליך לא מתרחש. אז יש להתרחק מהדחייה ויש לאהוב עצמכם כפי שאתם, ולהבין שזוהי הדרך היחידה להיות אור בעולם.

ולראות את העתיד, לראות אתכם כאדם אור המביא אור לעולם כול הזמן לפי יכולתו כרגע, מתוך הכוונה האלוהית להגביר את האור הזה שזורם החוצה לעולם, מתוך ראיית עולם החומר כפי שהוא, כפי שהוא באמת. מבלי לבוא בהאשמה. ולתת מה שאתם מרגישים שבאתם כאן לתת לעולם החומר. וזה מתבהר כול הזמן. כול הזמן. אם זה בזוגיות שלכם או בחוסר זוגיות שלכם, אם זה ביחס שאתם נותנים לאנשים שאתם בכלל לא מכירים או בחוסר יחס. אין כאן "דרך". כול אחד בוחן את המבנה שלו, מנקה, מבין מה הנשמה שלו עושה כאן.

והנשמה שנמצאת בלב באה לכאן במטרה אישית. היא חלק מהשלם שבא לכאן להביא חלק במציאות. וגם את הלב יש לפתוח מחסימות כי אותה נשמה שהגיעה לכאן הגיעה בצורה של חומר, וכול חומר יכולות להיות בו חסימות.

תראו את עצמכם כפי שאתם. בפשטות, ברכות, בקבלה, באהבה, ברגש טוב, בלי שפיטה, בלי כוחנות. וכול הזמן תעברו בין המימדים. ראיתם שאתם במימד הרגש, ראיתם שאתם בצער- יש לכם את הבחירה לעבור למימד אחר, אם זה מימד הגוף ושם לבטא צער כדרך של פתיחה, או לעלות למימד אחר למימד של הבנה שמבינה את הצער ומקבלת את הצער, ואז שוב דרך הרגש לבטא אותו החוצה. לא להתבייש. כול דרך נכונה. כול חסימה מעכבת. כול כוונה שבאה מן האור- טהורה. ולא משנה אם אתה גבר, אישה, אם אתה למדת תורה זו או אחרת, אין לזה משמעות.

תורת המוסר העליון קיימת בתוכך כחלק מהמבנה הרוחני הנמצא בתוכך. קבל את המוסר הזה, תן לו להתבטא ללא מחשבה, ללא שפיטה, ללא אחיזה כלשהי בדמות מסוימת. וכשאתה תתחבר עמוק עמוק אל האור, תהיה האור, ותסתובב ותביא את האור הזה לעצמך ולעולם, תתחיל דרך של ריפוי. ריפוי של הגוף, ריפוי של הנפש, ריפוי של המחשבה, ריפוי של הלב, מתוך פתיחת ההכרה תביא ריפוי ליקום כולו, ותהפוך להיות חלק מהאחדות אשר איננו נפרד ממנה וכן נפרד ממנה בעשייה שלך בעולם היצירה.

תראה את התהליך הזה מתרחש כול הזמן, בלי חשש, בלי פחד, בלי יראה, בלי התכנסות. תראה את הילד הפוחד, המתכווץ, ותתקן. אם זה עם ההורים, אם זה עם המשפחה, אם זה עם הילדים. תתחיל את העבודה בחוץ, תראה את התוצאות בחוץ. תראה איזה חלק שלך מתבטא בחוץ בעולם היצירה, תראה אותו מתבטא בלי פחד. ואם אתה נגמרה לך האנרגיה, תיכנס לשקט, תתחבר לעצמך, שם תמצא את מקומך, ושוב תקרין זאת החוצה. ואלה המעברים בין המימדים המביאים ריפוי.